החלטה בתיק בש"פ 6882/04

            בפני ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט נ' הנדל), מיום 5.7.04, בתיק ב"ש 20481/04, לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה מיום 29.3.04, בתיק ב"ש 20230/04, לפיה הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

            נגד העורר הוגש, ביום 16.2.04, כתב אישום, המכיל ארבעה אישומים, והמייחס לו עבירות של  אינוס, ניסיון לאינוס, תקיפה ואיומים.

            על פי עובדות כתב האישום, היה העורר חבר של המתלוננת משנת 2001 ועד ינואר 2004, ולהם ילד משותף, יליד 2000. במהלך תקופת הקשר ביניהם, תקף העורר במספר הזדמנויות את המתלוננת, ואיים עליה באגרסיביות לבל תבגוד בו. כאשר הודיעה המתלוננת לעורר כי ברצונה להיפרד ממנו, איים עליה ואנסה.

            בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית-המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

            ביום 29.3.04, הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' הנדל) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו קבע בית-המשפט, כי הראיות מבוססות כנדרש וכי לא הוצעה חלופת מעצר ראויה.

            העורר הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנזכרת לעיל.

            ביום 5.7.04, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה וקבע, כי על אף שהוצעו כערבים שני אנשים נורמטיביים, המתגוררים במקום המרוחק עד מאוד ממקום ביצוע העבירות וקצין המבחן מצא את החלופה ראויה,  ועל אף שצוין כי התקופה בה שהה העורר במעצר תרמה להפחתת מסוכנותו, הרי שמשום שמדובר במעשים המשתרעים על פני תקופה ממושכת, ומשום שמקריאת כתב האישום מצטיירת תמונה של אדם אובססיבי, נקמני ואכזרי, ואף משום שבית-המשפט לא התרשם מכך ששני הערבים משדרים סמכותיות באופן שניתן להניח שהעורר ישמע בקולם, החלופה שהוצעה אינה משיגה את מטרת המעצר.

            על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

            באת-כוח העורר טענה בפני, כי תסקיר המעצר הנוכחי, אשר הוגש על-ידי שירות המבחן, הינו חיובי וקובע כי רמת מסוכנותו של העורר פחתה וכי הן הערבים והן מיקום חלופת המעצר ראויים הם. בנוסף טענה, כי הן העובדה שהמתלוננת העידה זה מכבר, עדות חופשייה ורצופה והן עניין ביקורה את העורר בבית-המעצר, מעידים על העדר חשש מטעם המתלוננת ועל הפחתת המסוכנות.

            מנגד, טענה באת-כוח המדינה, כי משום חומרתו של כתב האישום, המעיד על אובססיביות גדולה של העורר כלפי המתלוננת, ניכר כי נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה. עוד טענה, כי החלופה המוצעת אינה ראויה שכן הערבים אינם בעלי סמכות מספקת על מנת להשגיח על העורר.

            לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית-המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים, שוכנעתי, כי בנסיבות המקרה, שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בתנאים מגבילים, אכן ישיג את מטרת המעצר.

            מעשיו של העורר אמנם חמורים הם, אולם נראה כי לאור תסקיר המעצר העדכני ולאור העובדה כי המתלוננת העידה זה מכבר, רמת המסוכנות הנשקפת מן העורר אכן פחתה, וכי אכן ניתן לברור חלופת מעצר, אשר מחד תפיג את החשש העומד בבסיס עילת המעצר ומאידך תפגע בחירותו של העורר באופן המינימלי הדרוש. בנוסף על כך, מדובר בחלופת מעצר בעיר קרית ביאליק, שהינה מרוחקת מאוד ממקום מגוריה של המתלוננת.

            על יסוד האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערר. העורר ישוחרר בתנאים מגבילים - שהם מעצר בית מלא בקרית ביאליק, בפיקוחם הצמוד בכל שעות היממה של שני ערבים בו זמנית. אחד מאותם ערבים יכול להיות בעלה של דודתו, כפי שביקש העורר. בית-המשפט המחוזי מתבקש למנות ערב נוסף ולקבוע תנאי שחרור נוספים וערבויות כספיות לפי שיקול דעתו.

            התיק מוחזר בזאת לבית-המשפט המחוזי על מנת לדון בעניין חלופת המעצר ותנאי השחרור, כאמור לעיל.

            העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה על-ידי בית-המשפט המחוזי.

           ניתנה היום, ט' באב תשס"ד (27.7.04).

                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עס התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: